<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פ"ט</h1>
<h2>דף קג:</h2>
כתוב בתורה [שמות כ"ג] לא תבשל גדי בחלב אמו ונאמר שלש פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. והוציא הכתוב איסור אכילה בלשון בישול לאמר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בשול אבל מדבריהם אסור בכל ענין. מה שאמרה תורה לא תבשל גדי בחלב אמו לא שהתירה התורה לבשל שור שה ועז בחלב אלא שדבר הכתוב בהווה כי היו רגילין לבשל גדי או טלה בחלב. אבל מן התורה בין שור או שה או עז אסורין בין בחלב אמו בין בחלב בהמה אחרת. ולא אסרה תורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אבל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה ובשר חיה ועוף אפי' בחלב בהמה טהורה אינו אלא מדבריהם ומותר בבישול ובהנאה. [ביצה ו' ע"ב] ביצים הנמצאים בעופות מותר לאכלם בחלב בד"א כשהם גמורות אבל אינן גמורות אסורות כבשר העוף עצמו. ואיזו היא גמורה כל שיש לה חלבון וחלמון ואע"פ שמעורה בגידים ויש אומרים כשהחלמון נגמר ואע"פ שאין לה חלבון. המעשן והמבשל בחמי טבריא בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. וכן המבשל במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר פטור. ומי חלב נקרא אחר שעשו הגבינה ומבשלין המיץ ומוציאין ממנו עדיין מן חמאה מי הנשאר הוא הנקרא מי חלב. המבשל שליל בחלב ואכלו חייב. אבל המבשל שליה או עור של גידים ועצמות וקרנים וטלפים בחלב וכן האוכלם פטור. חלב הנמצא בקיבה אינו חלב ומותר לבשל בו ואפילו בצלול לדעת הקדמונים. ומחכמי צרפת אמרו שאפילו הקרוש שבו נקרא חלב ומהם אמרו כי הצלול נקרא חלב ולא הקרוש ולדברי חכמי צרפת אם מלח הקיבה בחלבה אסורה משום בשר בחלב שהרי אמרו מליח כרותח וכן אם עמד יום אחד שהרי אמרו כבוש כמבושל ואם העמידו בהם הגבינות אסורות אם יש בהן בנותן טעם. כל הבשר שאסור לאכלו בחלב אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על השלחן לאכול עליו שלא יבא לאכלן ביחד ואם יש הפרש או היכר כגון שכל אחד במפה שלו או נותנין כלי ביניהם מותר אכל בשר ואפילו של עוף לא יאכל גבינה אחריו עד שיהיה שיעור זמן שבין סעודה לסעודה שהם שש שעות ואע"פ ששהה שעור זה אם יש בשר בין השינים לא יאכל גבינה עד שינקה שיניו אכל גבינה מותר לאכול בשר אחריה והוא שיהיו ידיו נקיות מהגבינה ובלבד שישתה יין או מים לרחוץ פיו קודם בד"א ביום אבל בלילה ירחוץ את ידיו שמא לא עיין יפה את ידיו ויש מחמירין לידון לטול ידיו אפילו ביום. גדולים כתבו בשם הגאונים שמותר לאכול בשר אחר הגבינה בלא קינוח ובלא הדחה וכן מותר לאכול גבינה אחר הבשר ובלבד שיקנח וידיח פיו וידיו יפה יפה ולא נהגו כן ואסור לשנות המנהג כי מנהגן של [ישראל] תורה אכל תבשיל של בשר אוכל אחריו תבשיל של גבינה ואפילו בלא נטילה אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או בשר אחר תבשיל של גבינה נוטל את ידיו. ויש אומרים שאם התבשיל שנתבשל בו הבשר הוא עבה שאין לאכול אחריו גבינה שמא אכל בשר עם התבשיל בלא ידיעה. ואכל אחר כן גבינה וטעה. ותועבת ה' גם שניהם. ככתוב [במדבר י"א] הבשר עודנו בין שניהם.
<h2>דף קיג.</h2>
כתוב בתורה [שמות כ"ג] לא תבשל גדי בחלב אמו ונאמר שלש פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. והוציא הכתוב איסור אכילה בלשון בישול לאמר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בשול אבל מדבריהם אסור בכל ענין. מה שאמרה תורה לא תבשל גדי בחלב אמו לא שהתירה התורה לבשל שור שה ועז בחלב אלא שדבר הכתוב בהווה כי היו רגילין לבשל גדי או טלה בחלב. אבל מן התורה בין שור או שה או עז אסורין בין בחלב אמו בין בחלב בהמה אחרת. ולא אסרה תורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אבל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה ובשר חיה ועוף אפי' בחלב בהמה טהורה אינו אלא מדבריהם ומותר בבישול ובהנאה. [ביצה ו' ע"ב] ביצים הנמצאים בעופות מותר לאכלם בחלב בד"א כשהם גמורות אבל אינן גמורות אסורות כבשר העוף עצמו. ואיזו היא גמורה כל שיש לה חלבון וחלמון ואע"פ שמעורה בגידים ויש אומרים כשהחלמון נגמר ואע"פ שאין לה חלבון. המעשן והמבשל בחמי טבריא בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. וכן המבשל במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר פטור. ומי חלב נקרא אחר שעשו הגבינה ומבשלין המיץ ומוציאין ממנו עדיין מן חמאה מי הנשאר הוא הנקרא מי חלב. המבשל שליל בחלב ואכלו חייב. אבל המבשל שליה או עור של גידים ועצמות וקרנים וטלפים בחלב וכן האוכלם פטור. חלב הנמצא בקיבה אינו חלב ומותר לבשל בו ואפילו בצלול לדעת הקדמונים. ומחכמי צרפת אמרו שאפילו הקרוש שבו נקרא חלב ומהם אמרו כי הצלול נקרא חלב ולא הקרוש ולדברי חכמי צרפת אם מלח הקיבה בחלבה אסורה משום בשר בחלב שהרי אמרו מליח כרותח וכן אם עמד יום אחד שהרי אמרו כבוש כמבושל ואם העמידו בהם הגבינות אסורות אם יש בהן בנותן טעם. כל הבשר שאסור לאכלו בחלב אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על השלחן לאכול עליו שלא יבא לאכלן ביחד ואם יש הפרש או היכר כגון שכל אחד במפה שלו או נותנין כלי ביניהם מותר אכל בשר ואפילו של עוף לא יאכל גבינה אחריו עד שיהיה שיעור זמן שבין סעודה לסעודה שהם שש שעות ואע"פ ששהה שעור זה אם יש בשר בין השינים לא יאכל גבינה עד שינקה שיניו אכל גבינה מותר לאכול בשר אחריה והוא שיהיו ידיו נקיות מהגבינה ובלבד שישתה יין או מים לרחוץ פיו קודם בד"א ביום אבל בלילה ירחוץ את ידיו שמא לא עיין יפה את ידיו ויש מחמירין לידון לטול ידיו אפילו ביום. גדולים כתבו בשם הגאונים שמותר לאכול בשר אחר הגבינה בלא קינוח ובלא הדחה וכן מותר לאכול גבינה אחר הבשר ובלבד שיקנח וידיח פיו וידיו יפה יפה ולא נהגו כן ואסור לשנות המנהג כי מנהגן של [ישראל] תורה אכל תבשיל של בשר אוכל אחריו תבשיל של גבינה ואפילו בלא נטילה אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או בשר אחר תבשיל של גבינה נוטל את ידיו. ויש אומרים שאם התבשיל שנתבשל בו הבשר הוא עבה שאין לאכול אחריו גבינה שמא אכל בשר עם התבשיל בלא ידיעה. ואכל אחר כן גבינה וטעה. ותועבת ה' גם שניהם. ככתוב [במדבר י"א] הבשר עודנו בין שניהם.
